על חשכה ואורה – פרגמנטים.

1. החושך מפחיד אותנו, האור נוטע בנו תחושה של בטחון. אבל בחושך נוצרים דברים.
באור מלבלבים דברים. אך רק במחשכים אפשרית אינקובציה, הריון.
   רק — בעיתות של שקיעה במצולות האדם יכול ליצור עצמו מחדש.
2.  החשכה והרטיבות הן מרבץ נוח לחיידקים, נבגים שפתאום מופיעים יש מאין. באור – מה שקיים צומח, ואז באותו האור – הוא קמל. אך כדי שמשהו יהיה קיים הוא זקוק תחילה לחושך.
3.  החושך הוא הסוף, אך הוא גם ההתחלה. החיים מתחילים בחושך ומסתיימים שם. האור הוא דרך ביניים, זמנית, בין חושך לחושך.
4.  יש חמלה בחושך שאין באור, האור קשה, אכזר, פולש מייבש. יש חמלה בחושך, עוטפת, מסתירה, מאפשרת מחבוא בעת צרה.
5. האור מזוהה עם החיים, החשכה עם המוות. אך חיים מפציעים מן החושך והאור יכול להיות אכזר וחסר רחמים. חושף ללא רחמים.
6.  האור טוב לחזקים, החושך לחלשים.
7. כל היוצרים יוצרים מתוך החושך, אך הקהל הבא לצרוך את יצירתם – עושה זאת באור.
8. היקום חשוך, אלהים חי דרך חשכת היקום. הבריאה היא נקודות זעירות ומועטות של אור בחשכה העצומה והאינסופית של היקום.
9.  האור מפריע לשלווה האינסופית של החשכה. הוא פרי של חיכוך, של הפרעה. משהו נחסם, משהו נשבר תוך כדי זרימתו – ויש אור. האור הוא הפרעה בזרימה היקומית. החשכה נושאת עמה את נשימת היקום, האור הוא פרי של הפרעה בזרימה זו.
10.  רוב הדתות נאחזו באור – כדוקטרינה. רק הגנוסטיציזם היה מספיק אמיץ לאמץ את התיאולגיה האפילה כמצע.
11.  החשכה יכולה להפחיד את מי שלא התיידד עם מעמקיו ומחשכיו, מי שאימץ את הבמה החיצונית של החיים, את המסכות החברתיות כהגנה. נראה לו (בטעות) כי שם יש בטחון וכי החשכה הפנימית טומנת בחובה מפלצות. אך המפלצות שעל הבמה החברתית המוארת – הן פי כמה יותר מסוכנות וערמומיות ממה ששוכן במחשכים האפילים של התת תודעה האישית והאנושית.
12.  החושך מפחיד את מה שצמצם אישוניו בגלל אור מרובה מדי. כשהעיניים מתרגלות לחושך הן מגלות דברים אחרים, קווי מתאר רכים, צלליות שבהן המסתורין, הסוד והאמת יכולים לשכון ללא חשש.
המין האנושי בורח מן החושך. הבערות נחשבת חושך, וההיסטוריה הקדומה, ודעות קדומות – כל אלה הם חושך ואנו עתה בתקופת האור, תקופה נאורה. אך זו תקופה חסרת עומק ונשמה. וזה מה שיש בחושך: עומק, רב ממדיות ונשמה.
13.  ככל שמשהו יקר יותר כך הוא מחפש יותר את האפלה, שם הוא חי.
14. האור הוא הבמה המסונוורת שבה משחקים החיים לפנינו את משחקם המתעתע. אך במחשכים, במעמקים – שם מסתתרים החיים האמיתיים. ואל לנו לקרוא להם לצאת, עלינו לצלול פנימה, אל תוך האפילה ולדבר עמם שם, בשפתם: שפת החושך.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *