אנשים שרים – שיר.


"אנשים מבלים, מעבירים את ימיהם בנעימים.

רוקדים ושרים, מסתחררים במחול החיים,

נסחפים בתאוות המאכל, המשקה והסטוץ.

הולכים לאיבוד בהנאה של הרגע,

בלהט השיכרון של מנעמי החיים.

העין רוצה לגמוע,

היד – לחפון את כל היופי,

הלב – לפעום את כל הקצבים.

העיקר לא לדעת:

לא לדעת את האמת הקשה,

לא להבחין:

בחומת הניכור הגובהת,

בשחיקה הזוחלת,

במתח הגואה,

במוטיווציה המתדלדלת,

במחוגי הזמן הרצים,

בילדותנו,

שכה רוצה:

עדיין להיות,

לצמוח,

לגעת בשמים,

להיתגשם (למרות גילנו המתקדם…).

שכה לא רוצה:

– להקיץ לאור הבוהק, הקשה, של המציאות.

אלא,

להניח לערפול המתוק,

לקסם המתמשך:

של הסרט הבא,

של השיר הזה,

של הסטוץ שעוד יבוא –

שיעגלו,

את כל הזוויות החזות והפוצעות של האמת.

יאפילו,

בצעיף של שינה וחלומות על כל הריקנות, הקונפליקט והאימה.

שוב לשקוע,

שוב, להניח לקסם התענוג את הממלכה והממשל.

להתמכר לו,

להתמכר, ולא לחדול עוד עולם".


——————————————————————————–

מתוך: "החיים המציאות ומה שנסתר", גבריאל בן יהודה, הוצאת גל, 1999. עמ' 188

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You May Also Like

על מה הם מדברים? – שיר

על מה מדברים בני האדם, על מה הם מדברים? על אש בבוקר? על כוכבים באמצע היום? על הנפש שלא חדלה לכמוה? בין בלילה, בין ביום? על מה הם מדברים, מה…
View Post

יחסים הם חרס – שיר

יחסים הם עציץ חרס. חופנים אדמה, צוברים מי גשמים ומגדלים פקעות לילך ויקינתון. מלמעלה שמש, בפנים מים ובתווך צמיחה. יחסים הם עציץ חרס בבקר הם אדמה רכה בצהרים הם נווה…
View Post

הצלקת – שיר

זה שאמרו לנו, שאמרו וסיפרו: שנעורינו הם כניצת הדובדבן שתיפרח בסתיו בגרותנו. זה שסיפרו לנו וסיפרו. את שלימדו אותנו ולימדו ולימדונו לשנן ולחזור ולהסכית להתחרות מי יהיה מכולנו התקליט. זה…
View Post

דברים מתקלקלים – שיר.

לדברים דרך משונה להתקלקל, הם נראים רגילים, כה רגילים. ואז לפתע זה מתקלקל, מתקלקל מאוד, מתקלקל באמת. בבקר הם כמו ילדים משחקים; כה הרבה שמחה ואושר, כה הרבה תקוות. ואז,…
View Post

ללמוד לאהוב – שיר.

מועדון פנויים ופנויות ילדים אבודים של החיים פנויים ממשא, פנויים ממתן, פנויים מן השפע שהוא לא כאן. אבודים בעיניים, אבודים בפנים, אבודים אבודים על כל הפנים. פנויים ופנויות מסכנים קטנים,…
View Post