ראיית הטריפ

בכתבים רוחניים ואזוטריים רבים קיים הרעיון כי ברמת התודעה הקיימת של האדם, ראיית המציאות שלנו לוקה בחסר. אנו רואים רק החלקים 'הנמוכים' או ה'חיצוניים' של מה שישנו, ויש צורך ברמת תודעה אחרת כדי לראות מה באמת קיים. בכתבים דתיים רבים במיוחד בספר: ''החוויה הדתית לסוגיה'' של הפסיכולוג ויליאם ג'ימס, ישנם תיאורים מהממים של אנשים שחוו חוויה דתית וראו מציאות אחרת לגמרי מזו שרואים אנשים בדרך כלל. לא לחינם, לאורך ההיסטוריה, אנשים בעלי יכולת רוחנית יוצאת דופן נקראו 'רואים' (שמואל הנביא נקרא 'הרואה'), או 'חוזים'. גם בספריו של קרלוס קאסטנדה קיימת התייחסות לראיה ובמה שטמון ביכולת הראייה. כאן ברצוני להתייחס לאיך שקסטנדה, דרך גיבורו, דון חואן מתייחס לראייה., למשל: ''לראות, הווי אומר: לחשוף ולגלות את לב לבו של כל דבר, לחזות בלא ידוע, ולהציץ בזה שאין לדעתו''. 'האש מבפנים' (הוצאת זב''מ): עמ' 56.אצל קאסטנדה קיימים תיאורים מפורטים ביותר לראיה המיוחדת הזו. קסטנדה מדבר על המורה הרוחני דון חואן, שפורש לפניו צורה של ראיית עולם שונה לחלוטין מזו שהוא הורגל לה. וכאמור, דון חואן הקדיש לראיה הנכונה מקום רב במשנתו. לדבריו אין די בראיה הרגילה, הראיה 'האילמת', זו שרואה ואין עמה דין וחשבון פנימי של הרואה אודות המשמעות הפנימית של מה שהוא רואה. לדעתו ראיה ללא קול פרשני, ללא כושר שיפוט של המתבונן היא ראיה סתמית וחסרת ערך. ''כאשר הרואים רואים, יש משהו המסביר את הכל. זהו קול המדבר באזניהם ומפרש להם כל דבר ודבר. אם אין הקול נשמע, הרי שהדבר שהרואה עסוק בו ברגע אינו ראיה'' (האש שבפנים, זב''מ עמ' 57). לדבריו, רוב בני האדם רואים ועם זאת לא מבינים כלל את מה שקלטו.

בראיה אין די, צריך לדעת איך להפוך את הראיה הסתמית לראיה שיש עמה תרומה נוספת לאדם מלבד דיווח עובדתי אודות מה שקיים מחוצה לו באופן ויזואלי. דון חואן ראה את הראיה כמשהו שהוא יותר מהעברה של השתקפות של מציאות כלשהי, אלא יותר כיכולת של חדירה למהותם של הדברים שאנו רואים. ואם מדובר על בני האדם הרי שלאדם הרואה, עפ''י דון חואן, ביכולת לזהות מצב רוח ומצב נפשי של אדם אחר.

דון חואן טוען כי יכולת הראיה נותרה אצל רוב בני האדם בגדר פונטציאל לא ממומש. וכנראה שישנם גם סיבות תת הכרתיות ופסיכולוגיות מדוע זה כך. האדם הרואה, רואה מציאות שלא תמיד היא נחמדה ומתאימה לאיך שהוא היה רוצה לחשוב עליה. ועל כן אנו נצמדים לראיה של תוויות, ראיה שבה אנו 'מלבישים' על מה שאנו רואים את שנוח לנו, וזאת במקום לנסות ולחדור למהות הפנימית של מה שאנו רואים, בלי קשר למה שאנו מצפים לראות שם. הראיה של רובנו משוחדת על ידי הדברים שאנו מצפים לראות שם. אנו מפחדים לראות דברים שלא מתאימים למה שאנו מצפים לראות. ועל כן הראיה שלנו היא ראיה שחוזרת על עצמה, זו ראיה שרואה את מה שראינו כבר קודם, כל הזמן, וכך יש לנו בטחון במה שאנו רואים; 'זה אותו שולחן, אותו כסא, אותו אדם, אותה הבעת פנים', כמו על ידי המיפוי והקיטלוג של מה שאנו רואים, אנו יכולים לסנן החוצה דברים שלא מתאימים לתפיסת העולם הנוחה לנו. וכך לראות באמת את שישנו, מבלי לערב את הציפיה שלנו שזה יתאים לאיך שאנו רואים את העולם, היא מצב נדיר וכשהוא מתקיים אכן רואים את העולם כמו בפעם הראשונה. ואכן ראיה שאינה רואה כל דבר בפעם הראשונה, היא ראיה של תוויות ולא ראיה אמיתית, כפי שכותב ק. ק: ''כשאתה רואה, אין עוד תווים מוכרים בעולם, הכל חדש; הכל לא קרה מעולם; העולם הוא בל יאמן! כל מה שאתה מביט בו נעשה ללא כלום''. (מתנת הנשר, זב''מ עמ' 145).

הראיה הרגילה מתייחסת לקווי המתאר החיצוניים של הדברים, איך שהם נראים מבחוץ, אך מפספסת את ישותם הפנימית, את איך שהם קיימים בפני עצמם.

הראיה שבאה ממצב תודעה גבוהה רואה דרך הצורה החיצונית, היא מדלגת עליה.

כידוע, דון חואן דגל בשימוש בפיוטה (מסקאלין) כדי להגיע למצב של ראייה נכונה. הראיה המיוחדת הזו שמדבר עליה קאסטנדה מצויה גם בעדויות של אנשים שלקחו סמים מסוג ל. ס. ד.

כשאדם לוקח ל.ס.ד או מסקלין, (פיוטה), קורה משהו משונה לדרך ההתבוננות שלו בדברים; לפתע, תוך כדי חווית הסם הוא מסוגל לבהות ברצפה במשך שעות ולמצוא בה עולם ומלואו. קורה משהו למבט שלו; במקום לקפוץ בעיניו ממשטח אחד לשני, לקלוט מעט ממה שהוא רואה ורק לחפש את הגירוי הבא – הוא מוקסם והולך שבי אחר העולם הפנימי של זה שהוא מתבונן בו. נראה כי הראיה במצב של טריפ עוברת מטאמורפוזה; במקום שבמרכז תשומת הלב של המתבונן יעמוד הגירוי שנגרם לו על ידי מה שהוא רואה – הדבר העיקרי שמושך את תשומת ליבו הוא חייו הנסתרים של זה שהוא מתבונן בו.

במצב של טריפ, המתבונן הופך לשולי ביחס לדבר בו הוא מתבונן. וכאן גם אין דברים לא מעניינים, כי גם הכתם הסתמי ביותר חופן בחובו עולמות על עולמות על עולמות. הראיה הרגילה יכולה להגיד על משהו: 'זה לא מעניין אותי', ראית הטריפ לעולם לא תאמר זאת. אין דברים לא מעניינים לראיה, יש רק ראיה שמביטה מתוך חוסר עניין….

המבט במצב של תודעת הטריפ מגלה בתוך מושא ההתבוננות השגור ביותר את העולמות המקסימים ביותר וכך גואל אותן מתוך שבי הסתמיות שבו הן נתונות לכאורה. (מבחינה זו ניתן לעשות הקבלה לעולם השיחה; אין שיחה עם אנשים לא מעניינים, יש רק משוחחים שלא יודעים למצוא את העולמות המעניינים באנשי שיחם).

נהוג להגיד על המבט במצב של טריפ שהוא מבט של הלוצינציה, אך הלוצינציה אמיתית היא לראות משהו במקום שהוא לא קיים בו כלל, כמו לראות בחדר אנשים שלא קיימים בו, וכו'. אך מבט הטריפ הנו פחות מבט של הלוצינציה ויותר מבט של גילוי, הוא מגלה בתוך מה שרואים דברים שהמבט הרגיל מחמיץ.

מצב הטריפ לא חייב להתרחש רק בגלל סם, ניתן להגיע אליו גם על ידי הקצת מצב התודעה כתוצאה מעבודה עצמית, שהות עם אדם בעל תודעה ערה, חוויה נפשית חזקה, תרגילי מדיטציה ועוד. על כל פנים ראית הטריפ מגלה בתוך הדבר את חיי המיקרו, את הנשמה רבת הפנים הקיימת בתוך כל דבר. מצב הטריפ מקיץ את הראיה האמיתית, הראיה של התודעה הערה.

דבר שלא קיים במצב התודעה הרגיל, אז אנו לא רואים שום דבר מחייו הפנימיים של זה שאנו מתבוננים בו, רק את התווית. והתווית אומרת: זה אדם זקן, זה איש נאה, זו שושנה, זה שטח צבוע אדום, אך שום דבר מן העושר והמורכבות שטמון בכל אחד מן הדברים הללו, לא מגיע לתודעתנו. ואז מכיון שאנו קולטים את המראה ללא התוכן הפנימי שלו, אנו נזקקים ליותר ויותר גירויים ויזואליים, ההופכים לחזקים יותר ויותר ובעלי מקדם גירוי יותר ויותר גבוה, וזאת כדי לחפות על כך שהראיה הפנימית, זו של התודעה הערה, נמצאת במצב הסלמתי של העלמות. (FADE OUT). אנו מעצימים את הגירוי הראייתי על חשבון חשבון חווית הראיה, ועל חשבון הראיה הפנורמית והרנגטנית.

אנו כבר לא מוקסמים מתפוח כתפוח. משהו שניתן להתבונן בו שעות ולגלות בו עוד ועוד פנים, עוד ועוד עומקים. אנו חשים ש'ראית אחד, ראית את כולם'. (אלא אם כן תפוח אחד הנו ביזרי או יוצא דופן שגורם לו להיות בולט ובכך למשוך את תשומת ליבנו, אך גם זאת לזמן קצר, עד שאנו מסיימים לצרוך את הגירוי, עד שסיימנו להתרגש בגינו ועתה אנו בדרך אל הגירוי הבא).

וכך ראייתנו מחפשת רוב הזמן את המראה הפריקי, החריג שימשוך את תשומת ליבנו השטחית והנודדת. זו ראיה שמנסה לראות כמה שיותר דברים כדי למצוא כמה בודדים שיצליחו להחזיק את תשומת ליבנו למשך זמן קצר, וזאת בניגוד לראית הטריפ, המתבוננת בדבר אחד ורואה בו את כל העולם.

החלפנו את הראיה הפנימית שחותם של חוויה ואיכות חרוט בה, בראיה המרובה שמחפשת כמות ועוסקת בתוויות.

האדם במצב ראית הטריפ יודע שעכשיו הוא רואה. וזאת לעומת הראיה הפרגמנטלית והחד ממדית של האדם במצב הראיה הרגילה, שלא יודע שהוא רק חושב שהוא רואה, אבל לא רואה בעצם כלום, רק את השלטים שבמוחו, אותם הוא 'מלביש' על מה שהוא רואה.

——————————

לינק לאתר שבו ציטוטים מאנשים שניסו את טריפ הל.ס.ד.

http://www.alternativereel.com/soc/display_article.php?id=0000000017