הצלקת – שיר


זה שאמרו לנו, שאמרו וסיפרו:

שנעורינו הם כניצת הדובדבן

שתיפרח בסתיו בגרותנו.

זה שסיפרו לנו וסיפרו.


את שלימדו אותנו ולימדו

ולימדונו לשנן ולחזור ולהסכית

להתחרות מי יהיה מכולנו התקליט.

זה שלימדו ולימדו אותנו.


ומה שציפו מאיתנו.

וכל שציפו

שנעשה ונשמע כמו שכתבו

כמו שכתוב בכל הספרים

כך ציפו ועדיין מצפים.


* * *

ואכן, כל שאמרו, לימדו וציפו –

מאיתנו

עדיין נותר בנו כצלקת

לא שלנו.

אותה אנו מעבירים לבנינו.


את כל שאמרו ולימדו וציפו –

מאיתנו.


9.5.86


גבריאל רעם
 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

You May Also Like

חולשה ליופי – שיר.

יש לנו חולשה ליופי. יופי מרחוק. כמה שיותר רחוק – יותר יפה. אין יפה כבחורה מבעד לחלון, מרחק החלון מרחק החלום, – מרחק עולמות. יפים חיינו מנקודת ההתחלה של הנעורים…
View Post

חומרים מתכלים – שיר.

עשויים אנו מחומרים מתכלים. כמו כוס קלקר, צלחת קרטון, מזלג פלסטיק. לא נועדנו לשימוש חוזר. להשתמש ודי. להשתמש ולסל. להשתמש וחסל. הדעת לא תופסת הרצון ממאן והלב בוכה. ואין ניחומים…
View Post

על הזמן, החיים והמוות

  הזמן של ההיריון עובר לאט זמן הינקות מהר יותר זמן הנעורים עוד יותר מהר זמן הצעירים ממהר עוד זמן הבגרות מהיר עד למאוד זמן הזיקנה עובר במהירות הרבה ביותר.…
View Post

יחסים הם חרס – שיר

יחסים הם עציץ חרס. חופנים אדמה, צוברים מי גשמים ומגדלים פקעות לילך ויקינתון. מלמעלה שמש, בפנים מים ובתווך צמיחה. יחסים הם עציץ חרס בבקר הם אדמה רכה בצהרים הם נווה…
View Post

לכל מלחמותי – שיר.

לכל מלחמותי – יוצא אני, קטנות כגדולות. ללא זעקות מתלהמות ואגרופים מונפים. ידיי לבנות ונוקשות, הסופה שואגת. ואל הכפור, -אני יוצא. לכל מלחמותי, גדולות כקטנות. בחוץ סופה וניבים שלוחים. תנים…
View Post

אנו ההולכים למות – שיר.

דרך עיני ההולכים למות נראים החיים אחרת; יקרי ערך כצמיד שאבד. כחיבוק לצולל בבדידות. כברכה למקולל. כטובלים בים של שפע – אנו נדמים להם, למתים. והם, ההולכים למות, מנופפים ידיים…
View Post